אז איך מעוררים מוטיבציה בילד


מכירים את "הילד העצלן של השכנים מהבית ממול", זה ששום דבר לא מעורר בו מוטיבציה ?

או את הילד (גם הבן של השכנים) שלפעמים יש לו מוטיבציה ולפעמים אין לו, הילד שעושה דברים רק כש "בא לו" ?

ריצ'ארד לאבוי, בספרו 'פריצת דרך במוטיבציה', טוען כי אנחנו מחזיקים במיתוסים שגויים רבים בנושא מוטיבציה אצל ילדינו. לדבריו, עצם קיומם של המיתוסים השגויים מוביל אותנו המבוגרים להתנהגויות שפוגעות במוטיבציה של ילדינו, אותה מוטיבציה שאנחנו כל כך רוצים לחזק.

בואו נבחן חמישה מיתוסים שגויים ונאיר אותם מזווית ראייה חדשה:

מיתוס שגוי ראשון: "הדני הזה...שום דבר לא מעורר בו מוטיבציה"

בעצם, כל התנהגות אנושית נובעת ממוטיבציה.

אם חבר שלי מפסיק להתקשר אליי על בסיס שבועי איני יכול לומר, "אין לו מוטיבציה לשמור על הקשר בינינו", אלא התעוררה בו מוטיבציה להפסיק את הקשר.

אם תלמיד היושב בשורה האחרונה בכיתה בשיעור חשבון, מניח את ראשו על השולחן ולא משתתף. הפיתוי הוא לומר, "הילד הזה חסר מוטיבציה" אבל יותר נכון לומר "התעוררה בו מוטיבציה להניח את ראשו על השולחן ולא להשתתף". המוטיבציה שלו עשויה להיות גבוהה מאוד, אבל היא אינה מכוונת ללימודי חשבון. יכול להיות שהיא ממוקדת בהימנעות מכישלון, מתסכול ואפילו מלהרגיז את המורה.

מיתוס שגוי שני: "הילד הזה ! יום אחד יש לו מוטיבציה ולמחרת אין לו"

אנחנו יודעים שמוטיבציה היא תופעה יציבה!

ילד שיש לו מוטיבציה ללמוד חשבון תהיה לו מוטיבציה לכך כל הזמן.

יחד עם זאת, התפקוד שלו עשוי להשתנות, הוא עשוי להראות חוסר עקביות בלמידה וללמוד בצורה לא יעילה. הרעיון הזה מספק תובנה ואמור לאותת לנו ההורים באשר לתסכול שהילד חווה כאשר הוא נתקל בקשיים בלמידה, על אף המוטיבציה שלו ללמוד. כהורים, תפקידנו הוא להבין מה מקור הקשיים בלמידה ולסייע לילד להתמודד עם קשיים אלו. כשנעשה זאת, נראה כי באורח פלא, המוטיבציה של הילד ללמידה רק התגברה...

מיתוס שגוי שלישי: "תנו לו משהו, זה יעורר בו מוטיבציה"

הורים ומורים רבים משתדלים לעורר מוטיבציה בילדים באמצעות מתן תגמול חיצוני כתמריץ. למרות שטכניקה זו עשויה להשפיע לטובה על התנהגותו של הילד בטווח הקצר, היא לא בהכרח תסייע לו לבנות מוטיבציה פנימית לטווח הארוך.

ילד יכול לעבוד קשה בבית הספר בשביל מטבע של 10 שקלים ולא על מנת להתקדם בלמידה. מטרתנו היא לעורר בילד מוטיבציה פנימית (ולא חיצונית) ממושכת שמקור השראתה הוא הרצון ללמוד ולצמוח.

מערכות תגמול ששמות דגש על תמריצים גשמיים יכולות בעצם לגרום לירידה במוטיבציה לטווח הרחוק, אם משתמשים בהם יותר מדי.

אין פירוש הדבר שאסור להציע תגמולים ותמריצים לילדים. תכנית תגמול מתוכננת היטב ומיושמת כראוי יכולה לעזור בהשגת מטרות קצרות טווח, למתן התנהגות שלילית ולהבטיח שיתוף פעולה מצד הילדים, אבל צריך לזכור שמוטיבציה פנימית היא המטרה ארוכת הטווח שלנו.

עידוד תלמידים וחיזוק תחושת מסוגלות להצלחה מסייעים לילד להציב ולקבוע מטרות אישיות בעבור עצמו ומגבירים מוטיבציה פנימית.

ילדים עם הפרעות בלמידה מתקשים להציב לעצמם מטרות ונוטים לכוון גבוה מדי או נמוך מדי. חשוב לסייע להם להציב מטרות אישיות מציאותיות וניתנות להשגה.

מיתוס שגוי רביעי: "תחרות היא דרך מצוינת לעורר מוטיבציה"

פעילות תחרותית (משחקים, חידונים, מבחנים) נפוצה מאוד במסגרות הלימוד שלנו. מורים מעודדים תחרות מתוך אמונה שהיא מעוררת בילדים את המוטיבציה לעשות את הטוב ביותר. אולם המחקר והניסיון מראים שזו טענה חסרת בסיס. הקשר האמיתי בין מוטיבציה לתחרות הוא כזה: האדם היחיד אשר תחרות מעוררת בו מוטיבציה הוא זה המאמין שיש לו סיכוי לנצח בה. לכן, אם מורה בכיתה ב' מחליטה להשתמש בחידון או במשחק כדי ללמד קריאה, מיהם התלמידים בהם היא מעוררת מוטיבציה ? הקוראים הטובים, אותם אלו שיש להם ממילא מוטיבציה בתחום זה.

אז מה עושים במקום תחרות ? מעודדים את רעיון "ההישג האישי הטוב ביותר". עלינו לעודד את התלמידים לשאוף ללא הרף לשיפור הביצועים שלהם ופחות להשוות את ביצועיהם לאלו של האחרים.

עוד, חשוב לעורר בקבוצה שיתוף פעולה ולא תחרות. למשל עבודה משותפת בקבוצות קטנות טובה אך חשוב להקפיד שייווצרו בקבוצה התנאים הבאים: תלות הדדית (הילדים חולקים רעיונות, מידע, כישורים וחומרים. הצלחתו של כל תלמיד תלויה באופן משמעותי בתפקודם של שותפיו). אחריות (כל תלמיד נוטל על עצמו משימות אותן הוא מתחייב להשלים על מנת להבטיח את הצלחת המטלה המשותפת, משימות אלו מותאמות כמובן ליכולותיו). מרכיב חברתי (קידום אינטראקציה בין הילדים, הילדים מדברים, מתכננים, דנים, משתפים ומשבחים זה את זה).

מיתוס שגוי חמישי: "ענישה היא גורם אפקטיבי ליצירת מוטיבציה"

ברוב המקרים זהו פתרון לא יעיל וקצר טווח לבעיה במוטיבציה. יש לכך כמה סיבות: ילדים רבים ובמיוחד לקויי למידה שנענשו כבר כל כך הרבה פעמים, כבר פיתחו חסינות ואדישות כנגד הענישה. ענישה יעילה רק כל עוד הסכנה לענישה קיימת, הילד ישוב לסורו ברגע שהמבוגר יעזוב את החדר.

למידה מתרחשת רק באמצעות חיזוק הצלחות, מיקוד הילד בהצלחות של עצמו וחיזוק תחושת המסוגלות שלו.

חשוב גם לשים לב לכך שעל אף שילד נענש פעמים רבות, הענישה עדיין אינה אפקטיבית. האם זה אומר שאולי כדאי לנסות ולהחליף גישה ?

מאמרים אחרונים
ארכיון המאמרים
עקבו אחרינו בפייסבוק
  • Facebook Social Icon

לפרטים התקשרו 053-6823221

LOG_2.png
  • Facebook Social Icon

כתובתנו

התאנה 14, עץ אפרים,

נשמח לעמוד לרשותכם,

צחי גלצר 053-6823221

דוא"ל: tsachi@mkeshev.com

 

  • Facebook - Black Circle

משפחה בקשב - מרכז אבחון וטיפול

בניית תכנית עבודה מותאמת אישית לילד, תוך שיתוף והדרכת ההורים והצוות החינוכי בתהליך הטיפולי.

© 2015 כל הזכויות שמורות למשפחה בקשב